אודות

טקסט של שוש אברבוך לתערוכה קבוצתית: ספר אמני אגריפס 12, פרק א´, מקום לאמנות בקרית המלאכה, תל אביב.



undefined

לנה זידל, אשת האמן 4, 2018, פסטל יבש על נייר, 38X104, כפולת עמודים מתוך ספר אמני אגריפס 12


undefined

לנה זידל, אשת האמן 5, 2018, פסטל יבש על נייר, X10438, כפולה מתוך ספר אמני אגריפס 12.




ספר אמני אגריפס 12 / פרק א´ / שוש אברבוך

גלריה אגריפס 12 הוקמה באפריל 2004 על ידי קבוצת אמנים בדירת מגורים בלב ירושלים. הגלריה מקיימת מפגש ושיח שוטפים בין ציירים, פסלים, צלמים ואמני מולטימדיה. מתוך כך אגריפס 12 מייצגת חתך עשיר ומגוון של אמנות ישראלית עכשווית. בהמשך להצעתו של מקס אפשטיין, מאמני הגלריה, מוצג  פרויקט ספר האמנים / פרק א´.

ספר אמן נחשב למדיום אמנותי עצמאי ששורשיו בתנועות האוונגרד. באופן מסורתי הוא מכיל עבודות של  יוצר יחיד, 
מכאן ייחודו של פרויקט זה - 16 אמני הגלריה הוזמנו ליצור, ללא כל מגבלות של נושא או טכניקה, סדרת עבודות שתשקף את עולמם ואת תהליכי היצירה שלהם בפורמט של ארבע כפולות עמודים לכל אמן. תערוכה נוספת תציג את הפרויקט בשלב היותר מתקדם שלו, בגלריה אגריפס 12, באוקטובר 2018, במסגרת פסטיבל ´מנופים´. 
בסיומה ייכרכו העבודות לספר אחד ובמקביל תופק מהדורה מודפסת מצומצמת, ממוספרת וחתומה על ידי האמנים, שתלווה בטקסטים דו-לשוניים. 

העבודות המוצגות חושפות הקשרים של צורה ותוכן ומייצרות שיח חדש ביניהן.
דורון אדר מציג שני פנים של מרחב עבודתו- מסעות חקר מתמשכים של תצלומי נוף מוקפדים, החושפים את אבני הבניה של החומר שיוצר את הנוף ומביאים את החוויה האישית של רגע הצילום ותיעוד פיסות חיים פרטיים במסע מתמיד להכרה וגילוי של מבנה הקשר הזוגי שלו. 

אלחנדרה אוקרט משלבת בסדרת עבודות סמלים אישיים, ביניהם ´הדרקון´, כסימבול של כוח היצירה, המשוטט בין דפי הספר כאלמנט חוזר. פרי ´תות שדה´ הוא האמנות עצמה כמו גם היופי הנמצא בחיים. אוקרט מביאה לידי ביטוי את הרהוריה אודות מערכות היחסים בין האמן למאבקי היצירה והיצר. 
מקס אפשטיין  מעביר את מיצבי החוץ שלו אל מרחב הספר. הסדרה ´מתוך פרויקטים שלא יצאו לפועל´ מציגה  דמויות אלגוריות במצבים שונים, על רקע נוף אורבני. מגדל שמירה הוא סמל לעמדת האמן ,דמויות עומדות ליד חורי אספלט מייצגות סיבה לפעולה אמנותית.

אנדי ארנוביץ יצרה ספרי אמן רבים. עבורה פרויקט זה הוא טבע שני. היא ממחזרת את הדפים, שכבות שקופות מונעות מהצופה לראות את הדף במלואו ורומזות על מידע חבוי. חלונות וחורים חושפים סיפורי עבר והשראות עתיד, מעלים את התת-מודע, החלום.

לנה זידל מתכתבת בסדרת ´אשת האמן´ עם דיוקנאות נשים במהלך ההיסטוריה ושואלת מי היא ´אשת האמן´ העכשווית. בניגוד למסורת של אמן/גבר/בעל המצייר את בת זוגו, זידל (אף היא אשת אמן ),מציגה דיוקן עצמי מחויך של אישה יצירתית היודעת לאלף זאבים.

עודד זידל  בחר לצייר סדרה של קומפוזיציות פנורמיות ובהן אתרי בניה, גדרות תיל, גרוטאות ונופים תעשייתיים, המחברים את הקונקרטי והמוכר עם ציור על סף ההפשטה. התאורה והצבעוניות מתחלפות בהדרגה מציור לציור, מלילה לאור יום ובחזרה לתאורה לילית. 

לאוניד זייגר מציג בסדרה ´ואניטס´ רישומי דיו של גולגולת משמונה זוויות שונות. טקסטורת האובייקט מזכירה מפה טופוגרפית של נוף רווי נחלים, גבעות ומערות - עולם שלם סגור בתוך עצמו.

גבי יאיר עוסק בחיפוש תמידי אחר יצירת יש מאין. הוא מנסה לתפוס את הווית ה´כאן ועכשיו´ באינסוף אפשרויות, על ידי תנועה ציורית שלא מחויבת לדבר פרט לעצמה. התוצר הוא נוף חיצוני התואם את הלך הרוח הפנימי של האמן, מעין סיסמוגרף של מצב נפשי.

מיכאל יחילביץ´ ממזג בסדרה ´כעבור חמישים שנה´ את עבודות הילדות שלו במוסקבה עם עבודותיו מישראל- פתרון  אמנותי מפתיע. המפגש בין עבודות ילד הפלא לאמן הבוגר מזמין השוואות ומעלה שאלות כגון האם דיוקן האמן כאיש מבוגר בקשר עם דיוקן האמן כאיש צעיר.

מזל כרמון טווה את עבודותיה בחוטים צבעוניים. הם ´הופכים´ לדימויי רקמה אורגנית פגיעים או צבר עלים שברירי, המאזכרים תהליכי צמיחה ונבילה, חיים וכיליון. 

שרה נינה מרידור יוצאת למסע אמנותי רוחני. היא חוקרת את המתח התמידי הקיים בין האדם לצלם האלוהי, את האלוהות כהתגלמות עליונה של פוטנציאל האדם והיצירה אותה הוא בורא. הסדרה ´מטרוניתא´ מציגה את דיוקנה העצמי אותו ניתן לפרש כאיקונה ו/או ארכיטיפ נשי של האל.

רינה פלד יוצאת למעין מסע פנימי, הבוחן את העשייה האמנותית שלה במובן הנושאי והחומרי. התנסות 
בטכניקות חדשות חוללו שינוי בסגנון הציור שלה. היא מנסה להכניס מהלכים אלו גם לדפי הספר, המהווה סיכום ביניים של דרכה האמנותית.

ריטה מנדס פלור מאוהבת במרחב המדבר חסר הגבולות. בסדרה ´למסגר את המדבר´ היא נפרדת מהמצלמה ושבה לרישומי גרפיט, בוחרת לשפשף את העיפרון מעל טקסטורות של שרידים ביולוגיים שליקטה בשיטוטיה במדבר, כמו גם סולית מגפי ההליכה שלה. היא מדמה את הסימנים הנוצרים על הנייר כצעדים בחול ובוחנת לאן הם לוקחים אותה. 

נדיה עדינה רוז מתרגמת את פורמט ספר האמן לשפה מרחבית שונה. את הנייר היא מחליפה ביריעת בד ואת הרישום בעיצוב תלת ממד של אלמנטים מרומזים מהטבע ודימויים סמליים של פרטי חלומות ופיסות זיכרונות.

בתיה רוזנק אוהבת להתנסות בחומרים ולחפש טכניקות הגורמות להם להגיב ומפתיעות אותה בתוצאה המזכירה לרוב אלמנטים מעולם הטבע, כל זאת במעורבות קלה של האמנית. היא חוזרת על אותן הפעולות בווריאציות שונות ובשינוי קומפוזיציות. 

רות שרייבר בחרה לצייר על 8 גיליונות הנייר שקבלה, סדרת דיוקנאות של 16 חברי הגלריה בעיפרון וצבעי מים. 
היא חשה שההתאמה בין מספר האמנים לגיליונות היא הזדמנות שאין להחמיץ. כדי לגוון את העבודות, התמקדה שרייבר בפרטים שונים בכל אחד מהציורים, צילמה והגדילה את הפרגמנטים שיצרו נקודת מבט חדשה בכל דיוקן ודיוקן.

שוש אברבוך, אוצרת


לנה זידל: על שתי כפולות מתוך "ספר אמני אגריפס 12".

1. אשת האמן 4, 2018

הרישום "אשת האמן 4" הוא פרפרזה שמנהלת דיאלוג אירוני עם הציור "גבירה עם סמור" של ליאונרדו דה וינצ´. אך מלבד ה"גבירה עם סמור", הרישום "אשת האמן" גם מתכתב עם הדיוקנאות של נשים לאורך ההיסטוריה; עם דיוקנאות מתקופת הרנסנס, מתקופה הרומנטית ועם דיוקנאות נשים במאה ה-21. העבודה מעלה את השאלה: מי היא "אשת האמן" של היום? איך השתנה הדימוי? מה שרד מהדימוי הקלסי? 

העבודה מייצגת ניסיון להגדיר מחדש את דמותה של "אשת האמן" ומציגה אישה (שראשה נשאר מחוץ לפריים) כשידה השמאלית מונחת על ראשו של זאב. מבחינה סימבולית, דמותו של הזאב מייצגת כוח פראי, חיבור לטבע, לאינטואיציה ולראשוניות. האישה שבתמונה, ספק מייצגת אישה אמיתית, ספק - מופיעה כציטוט מציור אחר. זהו רישום שעשוי על ידי אמנית שהיא גם אשת האמן (אשתו של עודד זידל). בניגוד למצב הקלסי: אמן-גבר-בעל, שמצייר את אשתו - האישה שבפורטרט מציגה קווי אפיון אחרים: זוהי אישה יצירתית שיודעת לאלף זאבים...כרגע,"במטבחה", מונחות צלחות וקופסאות עם שפע של גירי פסטל צבעוניים שמרמזים על תהליך יצירתי, על ריבוי מרכביו ועל אינספור אפשרויות, דרכים ווריאציות בישול של "מרק החיים".

2. אשת האמן 5, 2018

"אשת האמן 5" מציצה מאחורי השולחן המכוסה בגירי הפסטל: שער כתום, גבות, עיניים; רק חלק עליון של פניה גלוי לעין, במקומם של האף והפה - קופסאות וצלחות מלאות בגירים. הגירים הצבעוניים, הם כלי ביטוי שווה ערך למילים, שווה ערך לפעולה יצירתית. הגירים הם כמו דרכים, כמו מסלולים שאפשר לשוטט בהם - פזורים כחתיכות פזל שניתן להרכיב מהם כל דבר כולל את החיים עצמם. הזאב שמציץ מצדו שמאלי של הרישום, מרמז על הצד הפראי של "אשת האמן" וחלק איתה את "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות" בשדות של גירי הפסטל.




תמונות מהתערוכה "ספר אמני אגריפס 12" - לחץ כאן 








אורית מור, חנה קופלר, 2019

רינה גנוסוב 2019

לנה זידל, 2018

יוסי וקסמן 2018

שוש אברבוך 2018

שוש אברבוך 2017

גדעון עפרת 2017

אלחנדרה אוקרט 2017

לנה זידל 2007-16

פרס ש. איש שלום 2015

עודד זידל 2015

גדעון עפרת 2013

אלברט סויסה 2013

קרין לויט הארץ 2013

יונתן אמיר 2012

זאב בר סלע 2012

שוש אברבוך 2008

זאב גולדברג 2007

מוניקה לביא 2006


כל הזכויות שמורות לנה זידל 2008-2019
עיצוב ובנית אתרים מועלם גלית