אודות

טקסט של רינה גנוסוב לתערוכה זוגית של לנה ועודד זידל במוזיאון ינקו דאדא, עין הוד, מרץ 2019


undefined

לנה זידל, חלום על מרסל ינקו 1, 2018, פסטל יבש על נייר,85X151 ס´´מ


"ובחלומי... ינקו" / רינה גנוסוב


זוג האמנים לנה ועודד זידל הוזמנו ליצור מחווה ליצירותיו של מרסל ינקו המוצגות במוזיאון.  השניים יצרו גוף עבודות המוצג בתוך חלל תצוגת הקבע של ינקו, זאת  כחלק מפרויקט חדש, שבו אמנים מגיבים לינקו עם יצירות שיצרו במיוחד  עבור חלל המוזיאון.

לנה זידל יצרה שני ציורים צבעוניים גדולים בפסטל יבש על נייר, בהם היא מציגה דיוקן עצמי שלה, כשהיא נמה וחולמת על יצירותיו של ינקו המוצגות באותו החלל במוזיאון.

בציור "חלום על מרסל ינקו 1," מתוארת האמנית כשהיא נמה בסטודיו שלה בירושלים, זרועה חובקת את מסכת הקרטון של טריסטן צארה, משורר ממייסדי תנועת הדאדא וחברו הקרוב של מרסל ינקו.  המסכה התלת מימדית, שיצר ינקו עבור המופעים האבסורדים של אמני הדאדא בציריך בזמן מלחה"ע הראשונה, הפכה לדימוי דו מימדי ואקספרסיבי, כשהיא מנותקת מההקשר המקורי של זמן ומקום, וזוכה לחיבוק מנחם ומרגיע של האמנית הנמה. בציור זה שואבת זידל השראה מיצירות של אמנים נודעים נוספים: "שחורה ולבנה" /"המסכה האפריקנית" (1926)של הצלם מאן ריי והפסל "המוזה הנמה" (1909) של ברנקוזי.

undefined

לנה זידל, חלום על מרסל ינקו 2, 2018, פסטל יבש על נייר,95X240 ס´´מ


בציור: "חלום על מרסל ינקו 2", מופיעים דימויים שהאמנית פירקה והרכיבה מחדש מתוך ציורו של ינקו: "חיות דמיוניות"(1976).  זידל משלבת בציורה דימויים הלקוחים מארכיון הדימויים האישי שלה ומהסביבה הגיאוגרפית בה היא חיה: הזאבים, הם מוטיב אישי שלה ומשמעותו- טיהור, שחרור וקריאה להתחדשות, ובנוסף- מופיעים בציוריה בתי אבן ירושלמים ומבנה כיפת הסלע, מבנה אייקוני המאזכר מצב פוליטי מורכב וסבוך.

זידל מאמצת את הדימויים הגיאומטרים והצבעוניים, המודגשים בקוי מתאר עזים וחדים, שאופיניים לסגנון הציור של ינקו בשנות ה- 60 וה- 70 של המאה העשרים ומופיעים בציורו: "חיות דמיוניות". כמו כן, שואבת האמנית השראה מהתחריט של גויה : "שנת ההיגיון מולידה מפלצות" (1797-1799) , כשהיא מנטרלת את אפקט האימה מיצירתו של  גויה. כך נוצרת יצירה רבת שכבות ועשירה ברפרנסים אישיים ומתולדות האמנות, המרחיבים את משמעות יצירתה של לנה זידל ומעשירים את המחווה שהיא עושה ליצירתו של ינקו. האמנית בוחנת את מידת הרלוונטיות של יצירתו של ינקו עבורה היום, מפרקת ובונה מחדש דימויים מיצירתו ומעניקה להם, בציוריה הסוריאליסטיים, משמעות חדשה ורלוונטית עבורה.

undefined
עודד זידל, מסכות 1,2,3,4,5, 2019, אקריליק על קרטון, 80X110 ס´´מ, מוצג במוזיאון ינקו דאדא

עודד זידל יצר חמש מסכות צבעוניות גדולי מימדים מלוחות קרטון בהשראת המסכות שיצר ינקו. זידל מציג מעין קרנבל מסכות צבעוני ונאיבי מחד, בו דימויים כמו כדורים פורחים משמשים כעיניים ושיער מתואר בצורת עננים, ומאידך, חלקיםאחרים המרכיבים את המסכות הם אלמנטים תעשיתיים ועירוניים, כגון אנטנות, פנסי רחוב או כבישים.

העיסוק בנופים אורבנים ותעשייתים מאפיין את יצירתו של עודד בשנים האחרונות, והוא מושפע מיצירתו הטרום סוריאליסטית של הצייר ג´ורג´יו דה קיריקו ומהעיסוק בנופים עירוניים ותעשיתיים של האמן פרננד לג´ה. מבחינה סגנונית, מקיים זידל  ביצירתו שיח עם האבות המייסדים של הציור המופשט הגיאומטרי: מלביץ´, ליסיצקי ומונדריאן.

המפגש  של עודד זידל עם השירה האוטומטית של אמני הדאדא בכלל ושירתו שוברת המוסכמות של צארה בפרט, היוו מקור השראה להתבוננות אחרת בנושאים המעסיקים אותו, ואפשרו לו לשבור את הכלים, לחגוג את חופש היצירה וליצור מסכות שיש בהן הכלאה של תווי פנים, נופים ואובייקטים שונים הלקוחים מעולמות אחרים. כך הופכות המסכות העכשוויות של עודד  זידל ליצירות ברוח הדאדא והסוריאליזם, והן מתאפיינות בקלילות, בערעור הקיים, באבסורדיות, בהומור ובילדותיות.

שם התערוכה: "ובחלומי ...ינקו"  הינו ציטוט משם האפיזודה: " ובחלומי...עורבים" מתוך סרטו של הבמאי היפני הנודע אקירה קוראסוואה: "חלומות" (1990). באפיזודה זו יוצר הבמאי מחווה ליצירתו של האמן  הנערץ עליו ואן- גוך, מחווה הבא לידי ביטוי בשוטטות  וירטואלית בתוך ציוריו עשירי הצבע והמרקם של הצייר ההולנדי.

התערוכה שלפנינו היא חוליה בשרשרת השפעות, מחוות וציטוטים המאפיינים את תולדות האמנות הפלסטית והאמנויות האחרות. היא בוחנת את מידת  הרלוונטיות של המבט המופנה אל אמני העבר ומלמדת עד כמה יצירת מחווה מעשירה ומעמיקה את יצירת האמנים העכשוויים היוצרים אותה.





מרסל ינקו, מסכת צארה, 1918
(שחזור ב1960) טכניקה מעורבת, 25.5X17.8 ס´´מ, 
מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד
 

 מרסל ינקו, חיות דמיניות, 1976, שמן על בד, 81X116 ס´´מ,
 מוזיאון ינקו דאדא , עין הוד



בעקבות המפגש עם יצירותיו של ינקו ספגה לנה זידל את הרוח האבסורדית הדאדאיסטית ואת הקדרות הסוראליסטית והעיסוק האובססיבי בחלומות ובתת-מודע. בהשפעת המסכות שיצר ינקו, מפרק עודד זידל את הנופים התעשיתיים והאורבניים חמורי הסבר, המאפיינים את יצירתו, למרכיבים מלאי חן והומור ושותל אותם בסדרת מסכות הקרטון המוצגות בתערוכה.

הדיאלוג בין  גוף העבודות של לנה ועודד זידל לבין יצירתו של ינקו מקבל משמעות עמוקה אף יותר מתוקף הצבתו של גוף זה בתוך חלל תצוגת הקבע של מרסל ינקו במוזיאון,  כחלק אינטגרלי מהתערוכה המוקדשת ליצירתו. 
רינה גנוסוב, אוצרת



טקסט קיר

זוג האמנים לנה ועודד זידל הוזמנו ליצור במיוחד לחלל המוזיאון, במחווה ליצירותיו של מרסל ינקו שבתצוגת הקבע ובהשראתן, וכחלק מפרויקט חדש.   

בציור "חלום על מרסל ינקו 1" מתוארת האמנית כשהיא נמה בסטודיו שלה בירושלים, זרועה חובקת את מסכת הקרטון של טריסטן צארה, ממייסדי תנועת דאדא. המסכה התלת ממדית שיצר ינקו ומוצגת בתערוכת הקבע, הפכה בציור של זידל לדימוי דו ממדי ואקספרסיבי, מנותק מההקשר המקורי. בציור זה שואבת זידל השראה מיצירות של אמנים נודעים נוספים כמו מאן ריי וברנקוזי.

בציור “חלום על מרסל ינקו 2" מופיעים דימויים מתוך ציורו של ינקו “חיות דמיוניות”, שהאמנית פירקה והרכיבה מחדש. זידל משלבת בציוריה דימויים הלקוחים מארכיון הדימויים האישי שלה ומהסביבה הגאוגרפית שבה היא חיה. הזאבים מבטאים מוטיב אישי שמשמעותו טיהור, שחרור וקריאה להתחדשות. בנוסף, מופיעים בציוריה בתי אבן ירושלמיים ומבנה כיפת הסלע, המאזכר מצב פוליטי מורכב וסבוך. זידל מאמצת את הדימויים הגאומטריים הצבעוניים המודגשים בקווי מתאר עזים וחדים, ומאפיינים את סגנון הציור של ינקו בשנות ה-60 וה-70 של המאה העשרים. האמנית מפרקת ובונה מחדש דימויים מיצירתו, ומעניקה להם בציוריה הסוראליסטיים משמעות חדשה ורלוונטית בשבילה. 

עודד זידל יצר חמש מסכות צבעוניות גדולות ממדים מלוחות קרטון בהשראת המסכות שיצר מרסל ינקו. האמן מציג מעין קרנבל מסכות צבעוני ונאיבי מחד, שבו דימויים כמו כדורים פורחים משמשים כעיניים, ושיער מתואר בצורת עננים, ומאידך, חלקים אחרים המרכיבים את המסכות הם אלמנטים תעשייתיים ועירוניים, כגון אנטנות, פנסי רחוב או כבישים. יצירתו בשנים האחרונות מתאפיינת בעיסוק בנופים אורבניים ותעשייתיים תוך קיום שיח עם האבות המייסדים של הציור המופשט הגאומטרי. המפגש של זידל עם השירה האוטומטית של אמני דאדא בכלל, ושירתו שוברת המוסכמות של צארה בפרט, היו לו מקור השראה להתבוננות אחרת בנושאים המעסיקים אותו, ואפשרו לו לשבור את הכלים, לחגוג את חופש היצירה, וליצור מסכות שיש בהן הכלאה של תווי פנים, נופים ואובייקטים שונים הלקוחים מעולמות אחרים. כך הופכות המסכות העכשוויות של זידל ליצירות ברוח הדאדא והסוראליזם, והן מתאפיינות בקלילות, בערעור הקיים, באבסורד, בהומור ובילדיות.

שם התערוכה “ובחלומי...ינקו”  הוא מעין ציטוט שם האפיזודה “ובחלומי...עורבים”, מתוך הסרט “חלומות” ( 1990) של הבמאי היפני הנודע אקירה קוראסוואה. באפיזודה זו יוצר הבמאי מחווה ליצירתו של האמן הנערץ עליו ואן גוך, מחווה הבאה לידי ביטוי בשוטטות וירטואלית בתוך ציוריו עשירי הצבע והמרקם של הצייר ההולנדי.

התערוכה שלפנינו היא חוליה בשרשרת השפעות, מחוות וציטוטים המאפיינים את תולדות האמנות הפלסטית והאמנויות האחרות. היא בוחנת את מידת הרלוונטיות של מבט המופנה אל אמני העבר, ומלמדת עד כמה יצירת מחווה מעשירה ומעמיקה את יצירת האמנים העכשוויים היוצרים אותה. דו השיח בין יצירותיהם של לנה ועודד זידל לבין גוף העבודה של מרסל ינקו מקבל משמעות עמוקה אף יותר מתוקף הצבתו בתוך חלל תצוגת הקבע של מרסל ינקו במוזיאון, כחלק אינטגרלי מהתערוכה המוקדשת ליצירתו. 

רינה גנוסוב אוצרת התערוכה



לעמוד התערוכה "ובחלומי...ינקו" באתר המוזיאון ינקו דא-דא - לחץ כאן



אורית מור, חנה קופלר, 2019

רינה גנוסוב 2019

לנה זידל, 2018

יוסי וקסמן 2018

שוש אברבוך 2018

שוש אברבוך 2017

גדעון עפרת 2017

אלחנדרה אוקרט 2017

לנה זידל 2007-16

פרס ש. איש שלום 2015

עודד זידל 2015

גדעון עפרת 2013

אלברט סויסה 2013

קרין לויט הארץ 2013

יונתן אמיר 2012

זאב בר סלע 2012

שוש אברבוך 2008

זאב גולדברג 2007

מוניקה לביא 2006


כל הזכויות שמורות לנה זידל 2008-2019
עיצוב ובנית אתרים מועלם גלית