אודות

מתוך הטקסט של אסנת שפירא אודות תערוכת מחווה למשה קסטל של אמני הגלריה אגריפס 12, מוזיאון הצייר משה קסטל, 2021



undefined

אבן מאגית 1, פסטל יבש על נייר, 90X140



אמני הגלריה אגריפס 12 - דיאלוגים חזותיים עם משה קסטל

הפרויקט המשותף שנוצר בין הגלריה הירושלמית השיתופית ´אגריפס 12 ´ לבין ´מוזיאון הצייר משה קסטל´ המשקיף ממעלה אדומים על הבירה ממזרח, הניב דיאלוג חזותי עשיר ומרתק.
הגלריה על שלל אמניה, בעלי תמות שונות, כל אחד בעל סגנון אישי וטכניקה אחרת יצרה שיח אסתטי המחדד את ההתבוננות עליהם עצמם וכן משקף את שפתו הייחודית של משה קסטל.
כאוצרת המוזיאון, נחשפתי תוך כדי הפרויקט לסוגיה אילו מרכיבים ביצירתו של משה קסטל התגלו כרלבנטיים עבור אמנים אלו. הפרויקט מעמיק את ההיכרות עם אמני הגלריה הנטועים בשדה האמנות בארץ בכלל והירושלמי בפרט. מהלך זה הביא להתגבשות פרויקט יוצא דופן, בו קבוצת אמנים הטרוגנית עורכת דיאלוג עם אמן בודד, שזכה למעמד חשוב בהיסטוריוגרפיה של שדה האמנות הישראלי, משנות העשרים ועד לשנות השבעים של המאה הקודמת. בכך, אנו במוזיאון הצייר משה קסטל שמחים על ההזדמנות לתרום תרומה משותפת לשדה אמנות מקומי ותוסס זה. אנו מקווים לתרום להתחדשות ולריענון המבט, השיח והמחקר על משה קסטל ופעילותו האמנותית הענפה בזירה המקומית, היהודית והבינלאומית.
משה קסטל ( 1907-1991 ) נולד בירושלים למשפחה שעלתה לארץ לאחר גירוש ספרד.
בנערותו למד בבצלאל ( 1922-1925 ) ובשנת 1927 הגשים את חלומו לנסוע לפריז, מרכז האמנות בעולם המערבי. קסטל חי ויצר בפריז ציורים נוסטלגיים מהווי חייו בבית יהודי ספרדי ושורשי בארץ, בשלהי התקופה העות´מנית. לאחר שלש-עשרה שנים בהן הושפע מאמנות מערבית מודרנית וממסורת הציור של אסכולת פריז, נאלץ לברוח חזרה לישראל עם כניסתם של הגרמנים לפריז. קסטל בחר לשבת בצפת ולצייר נופים שלה וסביבותיה, לתאר בתי כנסת מבפנים, בהשפעה בולטת של אסכולת פריז ומגמות ארכאיסטיות. לקראת סוף שנות הארבעים הוא מתאר סצנות מקראיות באופן נאיבי, עממי ומסוגנן בהשראת פול קליי ג´ואן מירו, בשילוב עם מקורות השראה מקומיים כמו ריצפת הפסיפס של בית הכנסת מבית אלפא. בפעם הראשונה בה הגיע לניו יורק, הוא שוהה בה כשנתיים במקום שבועיים ( 1952-53 ). בהשראתה, אמניה מאירופה ואסכולת ניו יורק הוא מפתח מודרניזם אישי ומופשט הבנוי מאותיות עבריות.
עם חזרתו לצפת, הוא מתנסה בשימוש בחומרים "לא מקובלים" כבזלת, חול ואדמה ומפתח סדרה של תבליטי כתב יתדות. לאחריה תבוא סדרה של כתב עברי ולבסוף הוא משלבם עם דמויות למודרניזם עברי תבליטי וארכאי, העשוי מבזלת ופיגמנטים שזכו להכרה בינלאומית.
במונוגרפיה חדשה פרי עטו של האוצר, החוקר והאספן גדעון עפרת משה קסטל: לקראת אמנות ס"ט כותב המחבר על מאמץ עקבי של האמן להשריש את יצירתו מתוך מקורות מזרחיים שונים (אמנות מצרית, מיניאטורות פרסיות, ציור עממי צפתי מהמאה ה- 19 ) ולחברם למסורות אירופאיות ספרדיות, צרפתיות ואיטלקיות גדולות לצד שאיבה בו זמנית ממקורות יהודיים עתיקים לצד אוונגרד מודרניסטי, דרך פריזמה אישית ובהמשך ישראלית ומוסדית.


undefined

אבן מאגית 2, פסטל יבש על נייר, 90X140

undefined

אבן מאגית 3, פסטל יבש על נייר, 90X140

לנה זידל רשמה סדרה של אבנים מאגיות עשויות מבזלת כהה בפסטל יבש על גיליונות נייר גדולים.
בעבודה אבן מאגית 1 מופיעה האמנית בדיוקן עצמי שבו היא חובקת לגופה אבן בזלת מכוסה אותיות תכולות עבריות המכסות את פני האבן. האמנית זידל יושבת בסטודיו שלה בלילה, ומחבקת סלע דמוי ביצה* עיניה עצומות וכל החדר מסביבה מלא מגדלי אבנים שעליהן אותיות דומות, המזכירים אבני דרך של עולים לרגל, של מסעות, מעין פסלים קדמוניים מבזלת. בפינת הסטודיו החשוך, כולו בכחול כהה, רובץ זאב המזוהה עם האמנית. הסימנים הללו מכסים את כל חלל החדר ושאר ערימות אבני בזלת, הקירות, הרצפה, החלונות שרק האלטר אגו שלה, הזאב, בפינה האחורית משמאל נותר עצמאי וללא סימני האותיות עליו. החדר חשוך ועיניה של האמנית עצומות למחצה.
אבן מאגית 2, נראה שאנחנו באותו חדר, הפעם באור יום, במרכזו ניצבת אבן בזלת גדולה, דמוית ביצה, אפורה ועליה חרוטת אותיות עבריות עתיקות ומודרניות בשחור. האמנית איננה בחדר ובמקומה ניצב במרכז הסטודיו סלע אפור גדול דמוי ביצה הממלא את כל חלל החדר הריק, עליו חרוטות אותיות עבריות, עתיקות וחדשות, באפור כהה-שחור.
כיפת הסלע ומעליה זאב מופיעה בדיפטיכון מעשה ידי האמנית התלוי על הקיר בסטודיו. מהחלון הקטן והצדדי, משמאל, מציץ סהר, סמל האסלאם. כיסא העבודה השחור של האמנית, ועליו טפטופים של צבע עומד לפני האבן, מימינו גלילי נייר ומשמאלו בדי ציור. החלל באור יום חושף את סודות הסטודיו של זידל.
בעבודה השלישית, אבן מאגית 3, אנו בתוך נוף לילי, מלא אבנים אדומות ועליהן חרוטות אותיות שחורות, מתכתב עם שילוב הצבעים האופייני של קסטל. בחזית הנוף, מקדימה, ניצב סלע הביצה, המופיע לאורך כל הטרילוגיה הנוכחית. קו אופק גבוה חושף עלטה שחורה וסמיכה שגם ברקע שלה אותן אותיות עבריות שחורות. החלל החשוך בסטודיו זוהר כולו מהצירוף הטיפוסי של קסטל, שחור ואדום. לצד אבן מרכזית דמוית-ביצה גדולה אדומה שעליה חרותה תערובת אותיות עבריות בשחור, סביבה פזורים עוד אבנים קטנות הממלאות את הרצפה.
זידל יוצרת בעבודה אינטנסיבית את סדרות המחוות לאמנים בשדה המקומי והבינלאומי בצבעי פסטל יבש. הכותרת חושפת את יסוד העיסוק של קסטל במאגיה וקבלה יהודית אך מעלה את ההשוואה המרכזית למאגיה האסתטית. מתוך החושך, הלא מודע, העשייה הטכנית והפיזית ועוד נוצרת מאגיה אמנותית שבמיטבה נראית כקסם. סדרה מיוחדת זאת כמחווה לקסטל, מתחברת למהלך בו עוסקת זידל בשנים האחרונות של יצירת מחוות לאמנים מקומיים ובינלאומיים.**

 


*  מוטיב הביצה שמופיע מסמל בריאה, שלמות ומחזוריות. כפי שזיכך זאת כפסל, ברנקוזי. מוטיב אישי, הזאב, מסמל טיהור,
    שחרור ורצון להתחדשות, עבורה.
לצדו מוטיב מוכר ונפיץ, כיפת הסלע, שמבטא מצב פוליטי סבוך.
** הזוג זידל ערך מחווה למרסל ינקו במוזיאון שלו בעין הוד ) 2019 ( ובפרויקט הנוכחי ישתתף במחווה הקבוצתית לקסטל.





undefined

ד״ר גדעון עפרת אודות פרוייקט המחווה של אמני הגלריה אגריפס 12:
דיאלוגים חזותיים עם משה קסטל





אסנת שפירא, 2021

לנה זידל, 2021

לנה זידל, 2020

בארי דייויס, 2020

בת-שבע דורי-קרלייה, 2020

לנה זידל, 2019

אורית מור, חנה קופלר, 2019

רינה גנוסוב 2019

לנה זידל, 2018

יוסי וקסמן 2018

שוש אברבוך 2018

שוש אברבוך 2017

גדעון עפרת 2017

אלחנדרה אוקרט 2017

לנה זידל 2007-16

פרס ש. איש שלום 2016

עודד זידל 2015

גדעון עפרת 2013

אלברט סויסה 2013

קרין לויט הארץ 2013

יונתן אמיר 2012

זאב בר סלע 2012

שוש אברבוך 2008

זאב גולדברג 2007

מוניקה לביא 2006


כל הזכויות שמורות לנה זידל 2008-2021
עיצוב ובנית אתרים מועלם גלית