אוצרות

טקסט של לנה זידל לתערוכה של מיכאל יחילביץ´ "המשוטט", 2017, גלריה אגריפס 12, ירושלים

מיכאל יחילביץ´, הפלגת לילה, 2017, שמן על בד

---

המשוטט

בעבודותיו של מיכאל יחילביץ´ ניכרת פרדוקסליות מעוררת תדהמה: בתוך משטחי הצבע של הנוף השליו, הספוג בטונליות פסטלית, המשוטטים של יחילביץ´ מזנקים אל הריק, צוללים עם ראשם כלפי מטה היישר אל הקרקע, מזנקים אל מעמקי הים, ככל הנראה - ללא כוונה לשוב ומנפנפים בידיהם, ספק לשלום - ספק לתקווה, מתוך המים הירוקים-אפורים. (הקופצים,2017, I, II, III) לפנינו תמונות-הפכים. משחק תעתועי ראיה. הכל כאן חידתי ודו-משמעי.

האנשים המוטלים בסירות - מוטיב חוזר בעבודותיו של יחילביץ´. הצבעוניות המונוכרומטית הרגועה והנושא הקלאסי, הפסטורלי, התמים לכאורה: מעין "נוף עם סירות", נהפכו על ידי האמן לאגדה מהפנטת-מצמררת על המסע האחרון. המסע לעולם הבא. אנשים, בסירות ללא משוטים, מתנדנדים קלות בקצב הגלים, נראים כמרקדים בין כפלי משמעויות: אפשר להניח, שהמוטלים בסירות בסך הכל משתזפים... (הפלגת לילה, 2017)

שלושה אוטובוסים סביב אי תנועה ירוק - גם הם מעוררים הרהורים מעורפלים: האם התנועה במעגל היא אנלוגית לקיפאון? או ש...לא? האם זהו מעגל החיים והמוות? אך מעל האוטובוסים הסובבים – זורחת החמה... או הלבנה? (אי תנועה, 2017)

ואולם, הטרגיות והמלנכוליה בעבודותיו של יחילביץ´ תמיד שזורות באדיקות  עם הקומיות. קווי המתאר הפשוטים של הדמויות מאזכרים גיבורים תמימים של סרטי אנימציה - הם תמיד עסוקים: הם שוחים, קופצים, נעים, חותרים, תמיד מכוונים למטרה, שידיעתה שמורה רק להם. נדידתם - הפלגה בקווי החיים: מי בדילוגים, מי בזינוקים, מי בזחילה ומי בנפילה.

למרות האזכור המתמיד בנוגע לסוף המסע הממתין לכולנו, נוצר הרושם, שמיכאל יחילביץ´ דווקא אוהב את גיבוריו. נדמה שהאמן שולח מבט פילוסופי בכיוון התנועה של הדמויות האנושיות בחלל ובזמן: שולח חיוך של חמלה לכל המקפצים והחותרים...וכמובן, שולח חיוך, קודם כל - לעצמו.

 לנה זידל, 2017

---

מיכאל יחילביץ´, אי תנועה, 2017, שמן על בד

---

תמונות מפתיחת התערוכה המשוטט, 30.11.2017, גלריה אגריפס 12, ירושלים