תרגומים ביוגרפיה / תקציר בעריכת לנה ועודד זידל מיכאל גנדלב נולד ב־ 28 באפריל 1950 בעיר לנינגרד, בן לחסיה שַׁמַאיְיֶבְנָה סְלוֹזינָה ולסַמוּאִיל מיכאיְלוביץ' גנדלב, פקידים סובייטים. ב־ 1977 עלה לישראל וחי בירושלים עד מותו ב־ 2009 .  משפחתה של אמו, סלוֹזין, נמנתה עם המתיישבים הקַנטוניסטים של חבל נוֹבְגוֹרוֹד. השתייכות זו העניקה למשפחה את הזכות להתגורר מחוץ לתחום המושב — בסנקט פטרבורג. מוצא המשפחה של אביו מן העיר טוֹרוֹפֶּץ, שם התיישבה משפחת גנדלב בימי מלכותה של יקטרינה השנייה. בעת רדיפת היהודים בשנות ה־ 30 של המאה העשרים, נתפס ונשלח הסב מצד האם, שמאי שמוּלביץ' סלוזין, למחנה עבודה. זמן קצר לאחר שחרורו מן המחנה נפטר משחפת. בנובמבר 1941 נורו הסב והסבתא מצד האב בידי הגרמנים ליד טורופץ, ובשנת 1952 הם נקברו מחדש בקבר אחים בבית הקברות היהודי של העיר.

מיכאל גנדלב, ירושלים, 1988

אביו, סמואיל מיכאילוביץ' גנדלב ( 1991-1912 ), היה מורה בקרבת העיר וֶליקִיֶה לוּקי. אחר כך למד במכללה הטכנולוגית בלנינגרד. בשנת 1941 גויס לצבא, ואיבד את שתי רגליו כשעלה על מוקש. לאחר שהתאושש מןהפציעה עבד כמהנדס במפעל עד סוף ימיו. אמו התגוררה בסנקט פטרבורג עד פטירתה ב־ 2007.

בשנת 1967 התקבל גנדלב לפקולטה לרפואה שבאוניברסיטת לנינגרד. לאחר הלימודים, בשנים 1976-1975 , עבד לפרנסתו כרופא של ספורטאים. לאחר עלייתו לארץ עבד כרופא מרדים בבית החולים סורוקה בבאר שבע בשנים 1979-1978 , ובשנים 1980-1979 שירת כקצין רפואה בצה"ל.

בהיותו סטודנט החל לעסוק בכתיבת שירה. בשנת 1972 הוצג בפני הסופר דוד דַּר, שפרשׂ את חסותו על כותבים בלתי רשמיים של העיר לנינגרד. דוד דר הכיר לגנדלב את משוררי הגל השלישי של אסכולת לנינגרד, עמהם נמנים ק' קוּזְמינסקי, י' ווֹזְנֶסְנסקי, ו' שירָלי, ב' קוּפְּרִיָאנוֹב, י' איגְנָטוֹבה, י' שוורץ, ג' אלכּסייב, א' אוֹחַפְּקין, י' וֶנְזֶל, ס' סְטְרָטָנוֹבסקי, ג' גְריגוֹרְיֶב ורבים אחרים. באותה תקופה חיבר גנדלב שירים ופואמות והוציאם לאור בספרים בציפייה להגיע לירושלים. בשנת 1974 נשא גנדלב לאישה את נטליה בְּרוֹדוֹצְקָיָה, ונולדה להם בתם אסיה. בשנת 1976 התחתן בשנית, עם יֶלֶנָה גְלוּחוֹבְסְקָיָה, ובשנת 1978 נולדה בתם טלי. נישואים אלה נמשכו עד שנת 1983.

בשנים 1981-1978 חיבר שירים ופואמות שכונסו בספר איגרת ללֶמוּרים שיצא לאור בהוצאת לקסיקון בירושלים. בשנים אלה התיידד ושיתף פעולה עם סופרים יוצאי ברית המועצות לשעבר: מאיה קָגַנְסְקָיָה, אנרי ווֹלוֹחוֹנסקי, יורי מילוֹסְלַבסקי, ליאוניד גֶרְשוביץ', יעקב ציגלמן, אלי לוקסמבורג, אלכסנדר וֶרְניק ואחרים. קבוצה זו עיצבה את מה שהוגדר מאוחר יותר כ'ספרות ישראלית בשפה הרוסית'. גנדלב היה שותף מרכזי לעיצובה של אסכולה בספרות בת־זמננו הנכתבת בישראל בשפה הרוסית, אסכולה שאינה תלויה במה שנחשב אסתטיקה רוסית או בדמויות מפתח בתרבות הרוסית. האסכולה החדשה שנוצרה נטתה לפורמליזם ובנתה הקשרים חדשים לספרות ולתרבות הישראליות. לדברי גנדלב, הוא ושותפיו שאפו להיות משקל־נגד "לאותם סופרים דוברי רוסית, שעלו לישראל יחד עם קהל קוראיהם" (מתוך ריאיון לטלוויזיה הרוסית). באותה תקופה התפרסמו שיריו בכתבי עת בישראל ("ציון", " 22 ", "הזמן ואנחנו") ובפריז("אקו", "קונטיננט").

בשנת 1981 תרגם לרוסית (בשיתוף עם פטר קְריקְסוּנוֹב) מבחר מיצירותיהם של משוררי תור הזהב בספרד, אלחריזי, אבן עזרא, יהודה הלוי ושמואל הנגיד ובעיקר את שיריו של שלמה אבן גבירול. 

בשנים1984-1981 תרגומים אלה התפרסמו בכתבי העת "אוּזי" (זיקה) ו"זִמְלְיָה אי נָרוֹד" (הארץ והעם). בשנת 1982 השתתף במלחמת לבנון כקצין רפואה במילואים. בתקופה זו נכתבו השירים שכונסו אחר כך בספר שירי מיכאל גנדלב 1984 , שיצא לאור בהוצאת לקסיקון בירושלים.

בשנים 1985-1984 התגורר גנדלב ביפו וכתב שירים ופואמות שכונסו בספר חג, שיצא לאור בהוצאת אליה קפּיטולינה בירושלים בשנת 1993 .

בשנים 1990-1985 פרסם באופן סדיר את שיריו ואת מאמריו בכתבי עת בארץ ומחוצה לה, וכן תרגם לרוסית, בשיתוף עם פטר קריקסונוב, משוררים ישראלים בני זמננו — בעיקר את שירתו של חיים גורי. תרגומים אלה ראו אור בשנת 1993 באחד הספרים של הסדרה בשם "ספריית עלייה". באותה עת נסע לאירופה ונפגש עם דמויות בולטות בתרבות הרוסית: מקסימוב, מָרַמְזין, אַקְסיוֹנוב, לוֹסֶב, חְבוֹסְטֶנְקוֹ, נֶקְרָסוב, פָּרָמוֹנוב, אָלֶשְׁקוֹבסקי וסינְיָאבסקי. הוא התיידד עם צ'סלב מילוש וסול בלו והוזמן לפסטיבלים בינלאומיים רבים לשירה.

בשנת 1993 פרסם את ספר הפרוזה המסע הרוסי הגדול, שנכתב בעקבות ביקורו ברוסיה בשנת 1987 ויצא לאור בהוצאת "טקסט" במוסקבה.

בשנת 1989 , כחבר במשלחת הסופרים הישראליים, הגיע גנדלב לרוסיה ויצר קשרים עם דמויות מפתח בספרות הרוסית: ג' אַיְגי, ב' אַחְמָדוּלינה, ו' וישְנֶבסקי, א' ווֹזְנֶסֶנסקי, ו' יֶרוֹפֶיֶב, ג' סַפְּגִיר, א' חוֹלין, ב' אוֹקוּגָ'בה, ד' פְּריגוב, י' פּוֹפּוב, י' ריין, ל' רובינשטיין, ט' קיבּירוב, א' אירְטֶנְייב, נ' איסְקְרֶנְקוֹ, א' קַבָּקוֹב ורבים אחרים. עם הסופרים וֶנֶדיקְט ירופֶייב וגֶנְריך ספּגיר שמר על קשר חברי הדוק. בשנים 1994-1989 הִרבה להרצות ולהופיע עם שירתו ברוסיה במסגרת פרויקטים תרבותיים של הסוכנות היהודית והוזמן לעשות כן בכמה אוניברסיטאות בארצות הברית. במקביל, בשנת 1990 , פתח גנדלב בקריירה של עיתונאי ובעל טור תרבותי־פוליטי בעיתון המוביל בשפה הרוסית בישראל "ורמיה" )לימים "וסטי"(. העיתון "וסטי" ריכז באותה עת קבוצת כותבים מוכשרים ביותר, ובהם מ' קגנסקיה, א' איסָקוֹבָה, א' נוֹסִיק, א' קָריב, א' גולדשטיין, ז' בר־סלע, ל' מלמיד וא' קוּזְנֶצוֹב.

בשנים 1996-1991 פרסם גנדלב מאות מאמרים, מסות, פיליטונים, רשמים ממסעות וכן טור שבועי על בישול שנקרא "קהיליית הצלחות הנקיות" והתראיין פעמים רבות לעיתונים ולמוספים.

בשנת 1992 התמנה לנשיא המועדון הספרותי הירושלמי שהוא היה ממייסדיו. בין חברי המועדון באותה תקופה היו הסופרים, המסאים, הבלשנים, המתרגמים והמשוררים המרתקים ביותר בשפה הרוסית שפעלו אז בארץ ובהם ו' טָרָסוֹב, א' בּוֹקשטיין, ד' קוּדְרְיַאבְצֶב, ג"ד זינגר וא' גוֹרֶנְקוֹ.

בשנת 1993 זכה ב"פרס אטינגר" לספרות, ובשנת 1995 — ב"פרס צבן" מטעם משרד העלייה והקליטה; שני הפרסים המוערכים ביותר בעבור כותבים בשפות זרות בישראל.

בשנת 1995 , בהזמנת תיאטרון "גשר", כתב גרסה הומוריסטית לטרטיף של מולייר.

בשנת 1996 יצא לאור הספר מבחר שירים בהוצאת אלפאבית בירושלים, ומאותה שנה הפסיק את עבודתו העיתונאית והחל לחלק את זמנו בין ירושלים למוסקבה, שם שימש יועץ תקשורת.

בשנת 1997 יצאו לאור שני ספרי שירה: מלך בהוצאת אלפאבית ובגני אללה בהוצאת ורבה.

בשנים 1998-1997 , בשיתוף עם המשורר והמוזיקאי א' שמָקוב והזמרת א' דולְגינה, העלה את הפרויקט המוזיקלי "שמים אחרים", שכּלל עשרים שירים מולחנים מפרי עטו.

בשנת 1998 הכיר את בת זוגו לשארית ימיו, נטליה קוֹנוֹפְּלְיוֹבה.

בשנת 2000 ראה אור הספר חג, ובו מבחר שיריו בתרגום לעברית של פ' קריקסונוב, עם הקדמה מאת פרופ' ד' סגל (בסדרת ריתמוס של הוצאת הקיבוץ המאוחד).

בשנת 2003 יצא לאור מבחר כתבי מיכאל גנדלב בהוצאת ורמיה במוסקבה.

בשנת 2004 התפרסם הספר מוזיקה קלה — שירים ופואמות, בהוצאת "גשרי תרבות" בירושלים.

בשנת 2006 יצא לאור ספר המאגד את כל הטורים שכּתב בנושא קולינריה, ספר המזון הטעים והלא־בריא או: מזונה של הקהילייה הרוסית בישראל (הוצאת ורמיה, מוסקבה).

בשנת 2008 ראה אור הספר אהבה, מלחמה ומוות בזיכרונותיו של בן הזמן, שירים ופואמות, בהוצאת ורמיה במוסקבה, ובאותה שנה גם נולדה בתו השלישית, סימה.

ביום 29 במרץ 2009 נפטר גנדלב בבית החולים בילינסון בפתח תקווה, לאחר מחלה קשה וממושכת.

תקציר בעריכת לנה ועודד זידל, על פי ביו-ביבליוגרפיה מתומצתת מאת ליאוניד קָציס,
נספח לספר מבחר כתבי מיכאל גנדלב, הוצאת ורמיה, מוסקבה, 2003

למעלה